יום רביעי, 5 באוקטובר 2011

שמות מתחרים בקמפיין ממומן בגוגל

בפסק דין שניתן לאחרונה, מסתמן כי חלק מתוצר מחקרי המילים עלול להשתנות.
בפסק דין (שמצורף בהמשך) נתבעו חברת פרופורציה על כך שהשתמשו בשמו של ד"ר דב קליין לצורך פרסום בגוגל Adwords.

הנתבעים בכתב התביעה הם פרופורציה, גוגל ישראל, גוגל אירלנד וגוגל העולמית.

לא נתעמק במשפט אלא במשמעות שלו מבחינת מחקר המילים.

אחת מקבוצות המילים שמתמקדים בהם במחקר המילים היא שמות מתחרים.
הרציונל שעומד מאחורי הגישה הזו היא שאם מישהו נחשף בדרך כלשהיא למתחרה שלך או מחפש את האתר של המתחרה בך (אני כותב את זה מנקודת מבט של מקדם אתרים),
אם הוא יחשף גם לך - יש סיכוי שהוא יכנס לברר... ואז? השמים הם הגבול.


יש לי לקוח (בונה אתרים), שסיפר לי שלקוחה חדשה הגיעה אליו לאחר שחיפשה מישהו אחר.
כלומר- העניין הזה כנראה עובד.

הוא כמובן עובד לשני הכיוונים: גם לקוח פוטנציאלי שכבר נחשף לשירותים שאתה מוכר- עדיין יכול להכנס "בטעות" לאתר מתחרה - ולהשאר שם.
גם כלקוח בפועל...
אבל אלה חוקי המשחק.

ולכן יש חשיבות לפסק הדין הזה.
כי הוא אומר בעצם שאסור להשתמש בשם של המתחרים כדי לבצע את הטקטיקה הזו.
ובעניין הזה פסק הדין קצת גורם לצביעות לא קטנה.
אם אני מפרסם משהו בעיתון ליד כתבה על עסק מסויים ואני מתחרה בו- האם בית המשפט היה קובע שאסור לי?

האם חופש חופש הקניין (שלא ברורה המשמעות שלו פה) של שמו של אדם גובר על חופש העיסוק?

לדוגמה אם ד"ר קליין היה כותב "טיפים על ניתוחים קוסמטיים" כלשהם בעיתון יומי ובצד היתה מודעה של פרופורציה.
האם היה לו על מה להלין?
האם פרופורציה לא משתמשת במוניטין של קליין להגיע ללקוחות חדשים?
בוודאי שכן.
אלא שמקרה של העיתון קליין שהוא אישיות בעלת מוניטין בינלאומי (ככה הוא מעיד על עצמו) לא ינסה לפגוע בעיתון מרכזי בארץ, שכן אחרת - העיתונאים "יעלימו" אותו מהחדשות והידיעות ואז למוניטין שלו לא תהיה משמעות.
אבל כשמדובר בגורם מסוגו של גוגל - אז קליין (ובית המשפט כך מסתבר) חושב שאם השם שלו מוזכר - אסור לפרסם שום דבר שקשור לשמו.

אבל אם נמשיך לשאול שאלות אחרות:
האם לאנשים אחרים אסור לפתוח ליד הקליניקה של ד"ר קליין מרפאה אחרת ולשים מודעות ורולאפים שלהם? בוודאי שמותר.
האם מי שמגיע למרפאה של קליין לא יראה את הפרסומים שלהם? בוודאי שיראה.
האם יש סיכוי שיכנס אליהם ולא אליו? בוודאי שכן.
אז מה ההבדל?

העניין שד"ר קליין מעלה בתביעה שלו היא השימוש של פרופורציה בשם הפרטי שלו.
והעניין הזה, לא ברור לי על מה הוא מסתמך.
הרי לא מדובר באדם ששמו הוא "יהויכין פרצלסקינו" מצד אחד, אז לא מדובר בשם נדיר במיוחד או מיוחד במיוחד, ומצד שני מדובר באושיה חברתית ששמו משתרבב לא מעט למדורי הרכילות.
אז אם ניקח את המודל שלו, אם אני מפרסם חנות בגדים מיוחדים, האם אני לא יכול לפרסם אותה בתוצאות החיפוש על הביטויים "מירי בוהדנה"? "שירז טל"? "ניקול הלפרין"?

על פניו נראה לי שאם מישהו מפרסם את עצמו בכל העולם (כפי שד"ר קליין מעיד על עצמו) כמזוהה עם תחום מסויים אז או שהוא מעוניין בפרטיות ובצנעת הפרט (שזה לא מסתדר עם עניין הופעתו במדורי הרכילות הרבים), או שהוא לא כל כך מפורסם והמוניטין שלו "לא כל כך עולמיים" (כפי שהוא מציג בכתב התביעה)... 
מפתיעה בעיני העובדה שבית המשפט קיבל את שתי הקצוות של המקל- הדרישה מצד אחד לפרטיות (צנעת הפרט) ושמירה שלו על השם שלו כשלו, ומצד שני השימוש שהוא עושה בשם שלו לפרסום במדורי הרכילות.... איך זה מסתדר לבית המשפט???

מצד רביעי (אני לא יכול להתאפק)... זה כמו עיתונאי מאוד מפורסם (שסיפורי הבגידות שלו באישתו נאמרים בכל ליל שישי בכל בית שני בישראל,) שכותב על בנימין נתניהו שההחלטות שהוא מקבל ולא משנה באיזה עניין: "הן לא מוסריות"....
והאמת? לא ממש מעניין אם הן מוסריות או לא.
אותו עיתונאי לא יכול לבקר מישהו שהוא עצמו פסול לעדות בנושא בשל הגינות מוסרית מצידו...

ועוד צד לעניין. (חמישי):
האם משפחת קפקא יכולה להגיד ששמו של פרנץ קפקא הוא שם פרטי?
אם אני מפרסם מודעה (ולא משנה על מה ולא משנה איפה) על "סיפור קפקאי", האם אני צריך לקבל את רשותה של משפחת קפקא עניין?

ולכן, לטעמי לפחות, ד"ר קליין היה צריך להחליט:
אם שמו הוא עניין פרטי- אל לו להופיע במדורי רכילות.
אם הוא בעל מוניטין עולמי שמופיע במדורי רכילות - שמו כבר לא כל כך פרטי.

חבל שבית המשפט התייחס רק לאספקטים המשפטיים של הסוגיה והתעלם מהספקטים המסחריים והשיווקיים של הנושא.
אבל נראה שלא נאמרה עדיין המילה האחרונה בנושא.

לפסק הדין המלא:
http://www.lawpubshop.co.il/?CategoryID=266&ArticleID=5495

אין תגובות: